<h1>תוספות רבינו יהודה מפאריש — ע"ז</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[ע"ז נ"ד ע"א] הא בצינעא הא בפרהסיא. ותימה דאמרינן בפרק בן סורר ומורה [סנהדרין ע"ד ע"א] א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק נמנו וגמרו וכו' עד חוץ מע"ז וגילוי עריות וש"ד שיהרג ולא יעבור. משמע אפילו בצינעא. וכי רבא דלא כהילכתא סבר, דקיימא לן כר' יוחנן. וכן פ"ב דכתובות [י"ט ע"א] אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש אלא ע"ז וג"ע וש"ד. והיינו כרבי יוחנן דפרק בן סורר ומורה. ואע"ג דאיכא למידחי דה"ק התם, דאפילו לרבי יוחנן דאסר בע"ז שרי בשאר מצות, מיהו משמע דהכי סבירא ליה. וכן בשאילתות דרב אחאי [פ' וארא שאילתא מ"ב] פסק הלכה כרבי יוחנן, דע"ז אפילו בצינעא חייב. וי"ל דרבא [בעי] לתרוצי ברייתא אפילו אליבא דמאן דשרי בצינעא הוא דאתא וליה לא סבירא ליה. דאי לא תימא הכי, הא אמר רבא פרק ד' מיתות [סנהדרין ס"א ע"א] העובד ע"ז מיראה ומאהבה רבא אמר פטור כיון דלא קיבלה עילויה באלהות. ואמאי יהרג. [אבל] אי משום הא לא איריא דבעינן מיהא שימסור עצמו למיתה לכתחילה, דאיכא חילול השם, כההיא דסנהדרין [ע"ד ע"א] דאסר אפילו בצינעא משום דקרא ואהבת [מיירי] אפילו לא קיבלה עילויה. וא"ת הא דאמר אביי התם מנא אמינא לה, דתניא לא תשתחוה להם יכול אפילו נעבד כהמן ת"ל לא תעבדם והא המן דמיראה הוה מה ראייה מייתי, והא אפילו רבא (דמחייב) [מודה] דמשום חילול השם או משום ואהבת הרי קאמר חייב למסור עצמו. וי"ל דלא תעבדם משמע ליה דאיירי היכא (דאינו חייב) [דחייב] מיתה, כמו וילך ויעבוד אלהים אחרים. וא"ת היכי מצי למימר רבא דלא תעבדם אפילו באונס, הא התם בסנהדרין מוכח דאליבא דרבא לא שייך לא תעבדם מיראה. וי"ל דאונס דהכא כגון דקבליה באלוה. ואע"פ שאין פיו ולבו שוין קרינא ביה קבלה באלוה ע"י דיבור. וא"ת מדפטרינן מולנערה כשקיבלה באלוה באונס אע"פ שחייב למסור [עצמו] למיתה, תיקשי לאביי דמחייב ביראה בדיעבד. ולרבא דלא פטר ביראה [טעמא] משום דלא קיבלה, הא קיבלה אפילו באונס מודה דחייב, נמי תיקשי היכי פטרינן מולנערה. י"ל דהתם בלא אונס מיתה, דומיא דמאהבה. והמן דמייתי התם לא היה אונס מיתה. ואי נמי היה אונס מיתה י"ל מעיקרא נמי סבירא ליה התם בסנהדרין כהמן ולא כהמן, בהכי דבהמן אונס מיתה ודאביי ורבא בלא אונס מיתה. אבל האי לא חשיב ליה כהמן כיון שהעבודה שעובד לה בין הכא בין התם בשוה בסכנה אחת. ועוד נוכל לפרש דרבא פליג אדרבי זירא, דפטר בדיעבד אע"פ שחייב למסור לכתחילה. ורבא סבר דהיכא דחייב למסור עצמו לכתחילה, בדיעבד נמי חייב. וא"כ מיראה לאביי חייב בדיעבד ולרבא בדקביל עליה באלוה ואפילו באונס. אבל אין נראה שמשום שחייב למסור עצמו למיתה לכתחילה יחייב רבא בדיעבד אלא מודי לר' זירא דמלנערה פטור בדיעבד ואפילו עשה מעשה ולכך שבק לקרא דולנערה דמשמע בדיעבד ונקט וחי בהם. וא"ת רבא דפטר בדיעבד בדלא קיבלה עילויה, תיקשי ליה מתניתין דהפוער עצמו זו היא עבודתו, ומפרש בגמרא אע"ג דמיכוין לביזוייה. וי"ל דהתם כשמקבלה לעובדה לשם אלהות וכדי לבזותה בעבודה זאת. ולפירוש הרב רבינו אליעזר בר' שמואל דפליגי אביי ורבא בעובד מיראה לדבר שלא נעשה ברצון מעולם, אבל ע"ז שנעבדה קודם ברצון, העובדה מיראה אפילו לרבא חייב, לא תיקשי ההיא דהפוער. והך דאנסוהו גוים לבהמה דידיה נמי כגון שמתחילה נעבדה ברצון. אך תימה, דהתם בסנהדרין [ס"א ע"ב] פריך מההיא דכהן המשיח בע"ז. והתם ודאי פלחי לע"ז ברצון קודם. מפי רבי.
